מחלות דרכי מרה

כיס מרה הוא איבר דמוי אגס (בנפח 50 מ"ל) שתפקידו לאגור מרה המופרשת מהכבד ולשחרר אותה בעת ארוחה לקראת עיכול המזון. כיס המרה ממוקם ברבע הימני העליון של הבטן, צמוד לחלק התחתון של הכבד. לכיס מרה יש צינור מרה אשר מוביל לתריסריון ועורק המספק דם לכיס.

מחלות כיס המרה קשורות בדרך כללי להיווצרות אבני מרה. אבנים אלו נוצרות כתוצאה משינויים בהרכב המרה והן עלולות לחסום את פתח הכיס ולמנוע מהמרה לזרום למעיים. הדבר עלול לגרום להתנפחות כיס המרה, כאבים, הקאות ולעיתים גם חום המעיד על דלקת. במקרה של חסימת צינור המרה הראשי באבני מרה, עלולה להופיע צהבת עקב חסימת הכבד.

נוכחות של אבני מרה בדרכי המרה ובכיס המרה הן בעיות שכיחות שהסבירות להתרחשותן עולה עם הגיל, אך ברוב המקרים הן לא גורמות לבעיות כלשהן. הסיבה המדויקת להיווצרות האבנים טרם הובנה במלואה, אך ידוע כי שכיחות האבנים גבוהה יותר בנשים, באנשים עם עודף משקל ואנשים שסובלים מתזונה לקויה. 

המונח מחלות דרכי מרה מתייחס למגוון מצבים רפואיים שנגרמים כתוצאה מחסימת דרכי המרה, העיקריים שבהם:

• אבנים בכיס המרה –אדם הסובל מאבני מרה עלול לחוש בכאב בטן חזק בצד ימין, המקרין לגב או לכתף ימין, ולעתים גם הקאות, חום, וצהבת

• עווית המרירה – מצב רפואי שעלול לגרום לכאב לאחר ארוחות כתוצאה מפעילות מערכת העיכול וכיווץ כיס המרה

• דלקת חריפה של כיס מרה – זיהום דלקתי בכיס המרה עלולה לגרום לכאבים בבטן הימנית העליונה, לחום ולהקאות.

• דלקת של הלבלב – מעבר של אבני מרה מכיס המרה לצינור מרה משותף עם הלבלב עלול להוביל לדלקת חריפה של הלבלב. התסמינים האופייניים למצב זה כוללים כאבי בטן, בחילות והקאות.

הטיפול המבוצע: מעקף דרכי מרה למעי הדק

לפרוסקופיה (ניתוח זעיר פולשני) היא שיטת ניתוח המאפשרת ביצוע ניתוח ללא פתיחת הבטן. במהלך הניתוח משתמשים במצלמה זעירה המוחדרת לחלל הבטן ומעבירה את התמונה באמצעות סיבים אופטיים למסך ווידיאו, כך שהמנתח יכול לצפות באברי הבטן במהלך הניתוח.

בניתוח מעקף דרכי מרה למעי הדק מתבצע חתך סמוך לטבור ומוזרם גז CO2 הגורם להתנפחות הבטן ולהרחקת האברים זה מזה, כך שניתן לזהותם בקלות ולהימנע מפגיעה באיברים הסמוכים לכיס המרה במהלך הניתוח. בהמשך מוחדרים כלי ניתוח לפרוסקופים המאפשרים להסיר את כיס המרה יחד עם האבנים ולייצר מעקף של דרכי המרה למעי הדק. בתום הניתוח סוגרים את הפתחים בדופן הבטן בעזרת סיכות או תפרים.

לניתוחים לפרוסקופיים יש מספר יתרונות בולטים בהשוואה לניתוחים בטן קונבנציונאליים: זמן ההחלמה קצר בהרבה הודות לביצוע חתכים קטנים, החולה חווה פחות כאבים לאחר הניתוח, הצוות הרפואי נהנה ממבט משופר על חלל הבטן והפגיעה האסתטית היא מינימאלית.

בסיום הניתוח מועבר המנותח לחדר התאוששות ולאחר מכן למחלקה, שם הוא מתקבל על ידי האחות שמרכזת את הטיפול בו. הורדת חבישות הניתוח, הטיפול בפצעים והוצאת הנקז (במידה וישנו) יעשו על פי הוראות רפואיות. ברוב המקרים ניתן להשתחרר הביתה כיום-יומיים לאחר הניתוח ולחזור לפעילות כמעט רגילה תוך 10 ימים. הוצאת התפרים מתבצעת לרוב כעבור שבוע עד שבועיים לאחר הניתוח.

לאחר הניתוח יש להתחיל בטיפולי פיזיותרפיה. טיפולים אלו נועד לשמור על אוורור תקין של הריאות, לנקז ליחה, לעודד שיעול ולמנוע סיבוכים הנובעים משכיבה ממושכת. בנוסף, הטיפול נועד לסייע בפינוי הגז המוחדר לגוף ועלול לגרום לכאבים בכתפיים. ככלל, בימים שלאחר הניתוח חשוב מאוד לשהות כמה שיותר מחוץ למיטה.

המרכז למחלות דרכי המרה והלבלב של מרכז השרות הגסטרואנטרלוגי בבית החולים הדסה מעמיד לרשות המטופלים צוות מומחים מנוסים באבחון וטיפול של מחלות שונות בדרכי המרה והלבלב.