פריקת כתף

פריקת כתף היא פציעה נפוצה, בעיקר בקרב אנשים העוסקים בספורט. שיקום המפרק לאחר הפריקה יכלול בין היתר חיזוק שרירים והשבת טווח התנועה של הכתף. טיפול פיזיותרפיה מובנה ישיב את הכתף לפעילות מלאה ויסייע במניעה של פריקות חוזרות

מפרק הכתף הוא המפרק התנועתי ביותר בגוף המאפשר ליד לנוע לכיוונים רבים. תכונה זו מגדילה את הסיכויים למפרק הכתף להיות בסבירות הגבוהה ביותר לסבול מפריקות. לכן אין זה מפתיע שפריקת כתף מהווה כרבע מכלל פציעות הכתף בספורט.

בדרך כלל פריקת כתף ראשונה נגרמת על ידי פציעה חמורה או טראומה. כשראש עצם הזרוע נפרק, בדרך כלל נפגעים שקע הגלנואיד והרצועות בחלק הקדמי של זרוע. הסחוס שמרפד את השקע יכול להיקרע גם הוא. פריקה ראשונה של כתף עלולה לגרום לפריקות נוספות או לתחושה של חוסר יציבות.

הכתף שלנו מורכבת משלוש עצמות: עצם הזרוע (הומרוס), עצם השכם (סקפולה) ועצם הבריח (קלביקולה). ראש עצם הזרוע מתאים לשקע שטוח בעצם השכם. לשקע זה קוראים גלנואיד. רקמות חיבור חזקות בשם קפסולת הכתף הן מערכת רצועות הכתף ומחזיקות את ראש עצם הזרוע במרכז שקע הגלנואיד. רקמה זו מכסה את מפרק הכתף ומחברת את החלק העליון של עצם הזרוע לעצם שהכם. כדי לשמור על הכתף יציבה, היא מוגנת גם על ידי שרירים וגידים חזקים.

פריקות כתף יכולות להיות מלאות או חלקיות. בפריקה מלאה ראש עצם הזרוע יוצא מהשקע לחלוטין. ברגע שהרצועות, הגידים והשרירים מסביב לכתף הופכים להיות משוחררים או נקרעים, פריקות הכתף עלולות לקרות לעתים קרובות. חוסר יציבות כרונית של כתף מתבטאת על ידי חוסר יכולת קבוע של הרקמות הנ"ל לשמור על עצם הזרוע בתוך שקע הגלנואיד.

סימנים ותסמינים בפריקת כתף

מהלך פריקת הכתף מלווה לרוב ברעש אופייני ולאחריו החולה יצמיד את הכתף לגופו ויסרב להניע אותו. הסימנים והתסמינים המתפתחים בעקבות פריקה זאת כוללים:

• כאבים בכתף ברמת חומרה גבוהה

• קושי רב להניע את הכתף

• תחושת חוסר ביטחון ביציבות של הכתף

• עיוות של הכתף בעקבות שינוי המיקום של ראש עצם הזרוע

• שטפי דם מקומיים ונפיחות עלולים להתפתח בשלב מאוחר יותר בעיקר עם האירוע נבע מחבלה

במידה וישנם נזקים עצביים או לחץ על עצבים החולה התלונן גם על סימנים ותסמינים נוירולוגיים כולל:

• נימול

• הירדמות

• חולשה של חלקים מהגפה העליונה

אבחון

אבחון חוסר יציבות כרונית של כתף כולל בדיקה גופנית הבוחנת את רמת חוסר יציבות הכתף ובמפרקים אחרים. כדי לאשש את האבחנה יכול הרופא לבקש לבצע בדיקת דימות, כגון צילום רנטגן, כדי לראות אם קיימת פגיעה ברקמת העצם או MRI, המספקת תמונה ברורה של רקמות רקות – רצועות וגידים המקיפים אל מפרק הכתף.

דרכי טיפול

חוסר יציבות כרונית של הכתף (באנשים צעירים) בדרך כלל מצריך התערבות כירורגית על מנת לפתור את הבעיה. טיפול שמרני אינו יעיל בדרך כלל באנשים צעירים ופעילים והסיכוי לפריקות חוזרות הינו גבוה. לרוב הניתוח מתבצע בשיטה ארתרוסקופית, אולם יש להתאים את הניתוח לסוגי הנזק השונים כפי שהודגמו ב-MRI.

פריקה כרונית או פריקות חוזרות של הכתף (במבוגרים) הן בעיה תפקודית קשה, הן מבחינת כאב, והן בשל הגבלה בטווח תנועות וירידה בכוח היד כולה. הפתרון הניתוחי קיים וניתן להתאימו לכל מטופל לפי הנזק שנגרם למבנים המייצבים את המפרק, לפי מידת הנזק לשרירים ולגידים המפעילים את המפרק ולפי מידת הנזק לסחוס. הטיפול המשלים של שיקום, פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק חשוב להחזרת המטופל לתפקוד יום-יומי עצמאי. ההתפתחות הטכנולוגית בתחום המשתלים מאפשרת טיפול הולם למגוון הפתולוגיות האפשריות גם בגיל המבוגר.

כיצד מתבצע ניתוח לתיקון פריקת כתף?

מטרת הטיפול הניתוחי היא להשיב את הרקמות שנפגעו למצבן הקודם. במהלך הניתוח מתבצעת תפירה של קופסית המפרק הקדמית יחד עם הלברום בחזרה לחלק המפרקי של עצם השכם ותפירת הקופסית האחורית של המפרק לראש עצם הזרוע. מדובר בניתוח פשוט יחסית מבחינה טכנית, המתבצע בשיטה הארתרוסקופית דרך שלושה חתכים עדינים של כחצי ס"מ באזור הכתף.

לאחר הניתוח קיימת תקופת מנוחה הכוללת קיבוע במתלה למספר שבועות (3 עד 6, תלוי בנזק שנמצא) ולאחר מכן תקופת שיקום ארוכה הכוללת פיזיותרפיה וחזרה הדרגתית לפעילות (מספר חודשים).