לשמניה (שושנת יריחו) - "השושנה" שאף אחד לא רוצה לקבל
לשמניה, פצע אוריינטלי, חבורת בגדד, כיב ציקלרו, שושנת יריחו או לישמניאזיס הם רק חלק מהשמות שניתנו למחלה הנרכשת בעקבות עקיצה של נקבת זבוב החול הנגועה בטפיל. המחלה קיימת בדרום אמריקה, באפריקה, באסיה ובארצות שונות באזור אגן הים התיכון כולל ישראל.
כיצד נגרמת המחלה?
המחלה נגרמת על ידי טפיל השייך למשפחה הנקראת Leishmania והוא עשוי לגרום לאחת משלוש צורות של מחלה בהתאם לסוג הטפיל הקיים באזור גיאוגרפי ספציפי:
- צורה מוגבלת לעור - הצורה הנפוצה בישראל.
- צורה המערבת עור וריריות.
- צורה המערבת אזורים פנימיים.
כיצד נרכשת המחלה?
המחלה נרכשת בעקבות עקיצה של נקבת זבוב חול נגועה בטפיל. זבובת החול נדבקת בטפיל בעקבות עקיצה של יונק אחר נגוע, בד"כ מכרסם (כגון פסמונים, שפני סלע וכדומה). זבובת החול הינה חרק קטנטן בגודל של 1-3 מ"מ. עקיצת הזבובה לרוב אינה מורגשת. במידה וזבובת החול העוקצת נגועה בטפיל הלשמניה תתפתח תגובה עורית תוך 2-4 שבועות מהעקיצה. הנגעים העוריים מתפתחים בדך כלל באזורים חשופים.
יש להדגיש כי לא קיימת הדבקה מאדם לאדם.
מה ידוע על המחלה בישראל ?
בישראל קיימים בעיקר שני סוגי טפילים של לשמניה- לשמניה מייג'ור ולשמניה טרופיקה. שני סוגים אלו גורמים להופעה להופעת נגעים הנראים בתחילה כעקיצת חרק (נגע כדורי אדמדם הבולט מעל פני העור) אשר גדלה באיטיות ובהדרגה במשך מספר שבועות ולעיתים מתכייבת (נוצר כיב). הנגעים יכולים להגיע לקוטר של מספר ס"מ והם נמשכים חודשים ארוכים עד אשר חולפים עצמונית עם הותרת צלקת.
צורות אשר אינן מוגבלות לעור ואשר נגרמות על ידי סוגי טפילים אחרים נראות בארצנו לרוב רק עקב יבוא מחו"ל על ידי מטיילים השבים לארץ מחו"ל או תיירים.
- לישמניה מייג'ור נפוצה בכל דרום הארץ ובקעת הירדן.
- לשימניה טרופיקה נפוצה החל מאזור מעלה אדומים, שומרון ועד צפונית לעיר טבריה.
לאחרונה מאובחנים יותר ויותר מקרים ונראה כי הטפיל מתפשט לעבר קו החוף. המחלה הנגרמת על ידי לשמניה טרופיקה קשה מזו הנגרמת על ידי לישמניה מייג'ור ומתבטאת פעמים רבות בהופעת מספר נגעים, החלמה איטית יותר, ותגובה פחות טובה לטיפולים התרופתיים המקובלים.
כיצד מאבחנים לישמניה?
בכל הופעה של נגע עורי שלא מתרפא תוך מספר שבועות ובעיקר פצע שמתפתח אחרי ביקור באזור אנדמי ללישמניה - מומלץ לפנות לרופא עור. בדיקת המעבדה הנפוצה לאבחון המחלה הינה בדיקה מיקרוסקופית של רקמה שנלקחה על ידי גירוד עדין של נגע חשוד. הבדיקה מאפשרת גילוי של הימצאות טפיל אך לא מאפשרת הפרדה בין סוגי המחלה. זיהוי זה אפשרי על ידי ביצוע בדיקה מולקולרית מסוג PCR.
מהו הטיפול?
הטיפול בשושנת יריחו מתחלק לשניים:
- מניעה - זבובת החול עוקצת בעיקר בשעות הערב והלילה. מומלץ בשעות אלו להשתמש בדוחי חרקים ולהתכסות בעזרת ביגוד מתאים. יש לציין כי אמצעים אלו עשויים להפחית את ההדבקה אך אינם מבטיחים מניעה מוחלטת שלה.
- טיפול בנגע שכבר הופיע - בהופעה של נגע בודד באזור גוף חסר חשיבות אסטטית וכאשר קיים זיהוי של הטפיל כישמניה מייג'ור, ניתן שלא לטפל כלל ולהמתין לחלוף הנגע תוך הצטלקותו. בהופעה של נגע באזור חשוב מבחינה קוסמטית, כגון פנים, בהופעה של מספר רב של נגעים ובכל מחלה הנגרמת על ידי לשמניה טרופיקה מומלץ לטפל.
קיימים מגוון טיפולים אפשריים
- טיפולים מקומיים Leshcutan ointment - משחה המכילה אנטיביוטיקה בשם .Paramomycin משחה זו פותחה בארץ והיא יעילה בעיקר במחלה הנגרמת על ידי לשמניה מייג'ור.
- צריבת הנגעים על ידי שימוש בחנקן נוזלי. טיפול זה כרוך בכאב.
- זריקות תוך נגעיות של Glucantime (Meglumine Antimoniate) , חומר זה פוגע בטפילים ומביא למותם. הטיפול ניתן פעם בשבועיים עד ריפוי הנגע.
- טיפולים מערכתיים (סיסטמיים, הפועלים על הגוף) מתבצעים כאשר קיימים מספר רב של נגעים המקשים על מתן טיפול מקומי ו/או לאחר כישלון של טיפול מקומי. קיימים שלושה טיפולים מערכתיים עיקריים:
- טיפול תוך ורידי או תוך שרירי ב- Glucantime - נדרש טיפול ארוך הנמשך כ- 20-30 ימי טיפול תוך ניטור של הופעת תופעות לוואי אפשריות (הפרעה בתפקודי כבד ולבלב, הפרעות הולכה לבביות).
- טיפול פומי בתרופה Impavido- דורש ניטור מעבדתי.
- טיפול תוך ורידי- Lipsoomal amphotheracine B- מחייב ניטור של תופעות לוואי אפשריות (פגיעה בתפקודי כליות, תגובות של רגישות יתר).