מיגרנה – מדריך מקיף להבנת התסמינים, הגורמים והטיפולים
מיגרנה היא צורה נפוצה של כאב ראש, המוגדרת כמחלה נוירולוגית כרונית. הכאב בהתקף מיגרנה הוא בדרך כלל בעוצמה בינונית עד קשה ולעיתים קרובות מגביל את הפעילות היומיומית עד כדי השבתה מוחלטת. הכאב נגרם כתוצאה מהתרחבות כלי הדם במוח ומתיחה של עצבים המעצבבים אותם. בחלק ניכר מן המקרים קיים סיפור משפחתי של מיגרנה, דבר המעיד על מרכיב גנטי. מדובר במחלה כרונית שעשויה להימשך שנים ברמות עוצמה שונות, מהתקפים בודדים לאורך החיים ועד לכאבי ראש יומיומיים. מעבר לכאב הראש העז, מיגרנה מלווה לעיתים קרובות בתסמינים נוספים כמו בחילות, הקאות ורגישות קיצונית לאור (פוטופוביה) ולרעש (פונופוביה). למרות שמיגרנה אינה מחלה מסוכנת, השפעתה על איכות החיים והתפקוד היומיומי עלולה להיות משמעותית ביותר, ולכן הבנתה וניהולה היעיל הם בעלי חשיבות רבה.
מהי מיגרנה?
מיגרנה היא הפרעה נוירולוגית כרונית המאופיינת בהתקפים חוזרים של כאב ראש בעוצמה בינונית עד חמורה, לרוב בעל אופי פועם או דופק, הממוקד בצד אחד של הראש. הכאב נגרם כתוצאה מהתרחבות כלי הדם במוח ומתיחה של עצבים המעצבבים אותם. ההתקפים יכולים להימשך בין 4 ל-72 שעות ובמקרים רבים מלווים בתסמינים נוספים.
הבדלים בין מיגרנה לכאבי ראש רגילים: מיגרנה שונה מכאבי ראש "רגילים" (כגון כאבי ראש מתחיים) במספר מאפיינים בולטים. כאב המיגרנה לרוב חזק יותר ומגביל משמעותית את התפקוד היומיומי, לעיתים עד כדי השבתה מוחלטת, בעוד שכאב ראש מתחי הוא לרוב עמום ולוחץ. אופי הכאב במיגרנה הוא לרוב פועם או דופק, בניגוד לתחושת הלחץ האופיינית לכאב ראש מתחי. מיגרנה ממוקדת לרוב בצד אחד של הראש, אם כי יכולה להיות גם דו-צדדית, בעוד שכאב ראש מתחי מורגש לרוב כהיקפי או לוחץ סביב הראש. בנוסף, מיגרנה מאופיינת לרוב בתסמינים נלווים כמו בחילות, הקאות ורגישות לאור ולרעש, תסמינים שאינם נפוצים בכאבי ראש מתחיים. בחלק מהמקרים, התקף מיגרנה מוקדם על ידי אאורה - הפרעות נוירולוגיות זמניות.
שכיחות באוכלוסייה: מיגרנה היא הפרעה נפוצה יחסית באוכלוסייה. ההערכות הן שכ-12-15% מהאוכלוסייה הבוגרת סובלים ממיגרנה, כאשר נשים נפגעות ממנה פי שלושה יותר מגברים. השכיחות גבוהה ביותר בקרב אנשים בגילאי 25 עד 55, דבר המעיד על השפעתה המשמעותית על שנות הפריון והעבודה. קיים גם מרכיב גנטי משמעותי, ולכן שכיחות המיגרנה גבוהה יותר בקרב אנשים עם סיפור משפחתי של המחלה.
סוגי מיגרנה
קיימים מספר סוגים של מיגרנה, הנבדלים זה מזה במאפיינים הקליניים ובסימפטומים הנלווים:
- מיגרנה ללא אאורה (נפוצה): זהו הסוג השכיח ביותר של מיגרנה, המהווה כ-70-80% מכלל המקרים. התקפים מסוג זה מאופיינים בכאב ראש בעל מאפיינים טיפוסיים של מיגרנה (עוצמה בינונית עד חמורה, פועם, לרוב חד-צדדי) ובדרך כלל מלווים בבחילות ו/או הקאות ורגישות לאור ולרעש, אך ללא הופעה של אאורה.
- מיגרנה עם אאורה: סוג זה של מיגרנה מאופיין בהופעה של תסמינים נוירולוגיים זמניים (אאורה) אשר קודמים לכאב הראש או מופיעים יחד איתו. תסמיני האאורה נמשכים בדרך כלל בין 5 דקות לשעה ויכולים לכלול מגוון הפרעות נוירולוגיות כגון הפרעות ראייה (הופעת אורות, קווים משוננים, כתמים שחורים, אובדן ראייה זמני), הפרעות תחושתיות (תחושת נימול או דקירות), הפרעות מוטוריות (חולשה זמנית) או הפרעות בשפה.
- מיגרנה כרונית: מוגדרת ככאבי ראש המופיעים לפחות 15 ימים בחודש במשך יותר משלושה חודשים, כאשר לפחות 8 מהימים הללו עונים על הקריטריונים של מיגרנה. מיגרנה כרונית יכולה להתפתח ממיגרנה אפיזודית (לא כרונית) ויכולה להיות מלווה בשימוש יתר בתרופות משככות כאבים.
- מיגרנה עינית (Retinal Migraine): סוג נדיר של מיגרנה המערב הפרעות ראייה זמניות בעין אחת בלבד, כגון עיוורון חלקי או מלא שנמשך לרוב פחות משעה. מיגרנה עינית יכולה להיות מלווה בכאב ראש מיגרנוטי לאחר חלוף הפרעת הראייה. חשוב לבצע אבחנה מדויקת כדי לשלול מצבים אחרים הגורמים לאובדן ראייה זמני.
- מיגרנה בטנית (Abdominal Migraine): סוג של מיגרנה המופיע בעיקר בילדים ומאופיין בהתקפים חוזרים של כאבי בטן עזים במרכז הבטן, המלווים בבחילות, הקאות וחוסר תיאבון. בדרך כלל, אין כאב ראש משמעותי בזמן ההתקף הבטני. ילדים הסובלים ממיגרנה בטנית עשויים לפתח מיגרנות עם כאבי ראש טיפוסיים בהמשך חייהם.
תסמיני מיגרנה
התקף מיגרנה יכול להתפתח במספר שלבים, כאשר כל שלב מאופיין במערכת תסמינים ייחודית:
- שלב הפרודרום (תסמינים מקדימים): שלב זה מופיע שעות או ימים לפני הופעת כאב הראש עצמו. כ-60% מהסובלים ממיגרנה מדווחים על תסמינים מקדימים אלה, שיכולים להיות עדינים וקשים לזיהוי. הם כוללים שינויים במצב הרוח (כגון עצבנות, דיכאון או אופוריה), עייפות או חוסר אנרגיה, שינויים בתיאבון (חשק למתוק או מאכלים מסוימים), קשיי ריכוז, נוקשות בצוואר, פיהוקים מרובים או שינויים בפעילות המעיים.
- שלב האאורה: שלב זה מופיע בכ-20-30% מהסובלים ממיגרנה וכולל תסמינים נוירולוגיים זמניים שנמשכים בדרך כלל בין 5 דקות לשעה. האאורה לרוב מתפתחת בהדרגה וחולפת לחלוטין. התסמינים השכיחים ביותר הם הפרעות ראייה (כגון הופעת אורות מהבהבים, קווים משוננים, נקודות שחורות או אובדן זמני של הראייה), אך יכולים לכלול גם הפרעות תחושתיות (תחושת נימול או דקירות המתחילה לרוב בגפה אחת ומתפשטת), חולשה זמנית בצד אחד של הגוף (נדיר) או קושי בדיבור או בהבנת מילים (נדיר).
- שלב כאב הראש: זהו השלב המרכזי של התקף המיגרנה. הכאב הוא לרוב בעוצמה בינונית עד חמורה, בעל אופי פועם או דופק, ולרוב ממוקד בצד אחד של הראש (אך יכול להיות גם דו-צדדי). הכאב מחמיר בדרך כלל בפעילות גופנית שגרתית ויכול להימשך בין 4 ל-72 שעות אם אינו מטופל.
- שלב הפוסטדרום (התאוששות): לאחר שכאב הראש חולף, רבים חווים שלב של התאוששות שיכול להימשך מספר שעות או ימים. בשלב זה עלולים להופיע תחושת עייפות, חולשה, קשיי ריכוז, שינויים במצב הרוח (כגון תחושת דכדוך או אופוריה) או כאבי שרירים.
- תסמינים נלווים: בנוסף לכאב הראש, מיגרנה לרוב מלווה בתסמינים נוספים שיכולים להחמיר את אי הנוחות וההגבלה בתפקוד:
- בחילות והקאות: תסמינים שכיחים מאוד שיכולים להופיע לפני, בזמן או אחרי כאב הראש.
- רגישות לאור (פוטופוביה): אור בהיר עלול להחמיר את הכאב ולגרום לאי נוחות משמעותית.
- רגישות לרעש (פונופוביה): רעשים חזקים עלולים להחמיר את הכאב ולגרום לאי נוחות. תסמינים נלווים נוספים יכולים לכלול רגישות לריחות מסוימים (אוסמופוביה), סחרחורות ותחושת ורטיגו.
גורמים וטריגרים למיגרנה
הגורם המדויק להתפתחות מיגרנה אינו ידוע עדיין במלואו, אך ההערכה היא כי מדובר בשילוב מורכב של גורמים גנטיים, סביבתיים ונוירולוגיים. התקפי מיגרנה לרוב מופעלים על ידי טריגרים ספציפיים, אשר יכולים להשתנות באופן משמעותי מאדם לאדם:
- שינויים הורמונליים: שינויים ברמות ההורמונים, במיוחד אסטרוגן אצל נשים, יכולים לשחק תפקיד משמעותי בהופעת מיגרנות. נשים רבות חוות מיגרנות סביב זמן המחזור החודשי, במהלך ההיריון או בגיל המעבר, תקופות המאופיינות בתנודות הורמונליות.
- מתח נפשי ועייפות: מתח נפשי (סטרס), חרדה, דיכאון ועייפות קיצונית הם טריגרים שכיחים מאוד להתקפי מיגרנה. מצבים אלה עלולים להשפיע על רמות כימיקלים במוח ולעורר התקף.
- תזונה: קיימים מאכלים ומשקאות מסוימים אשר נקשרו לעוררות מיגרנות אצל אנשים רגישים. בין הטריגרים התזונתיים הנפוצים ניתן למנות שוקולד, גבינות מיושנות, משקאות המכילים קפאין (בצריכה מופרזת או בגמילה פתאומית), ממתיקים מלאכותיים (כמו אספרטיים), אלכוהול (במיוחד יין אדום ובירה) ומזונות מעובדים המכילים תוספים כמו מונוסודיום גלוטמט (MSG) או ניטרטים.
- שינויים במזג האוויר: שינויים בלחץ הברומטרי, שינויים קיצוניים בטמפרטורה, לחות גבוהה או נמוכה וסופות רעמים יכולים לעורר התקפי מיגרנה אצל אנשים רבים.
- שינויים בשינה: הפרעות בשינה, כולל חוסר שינה, שינה מרובה מדי או שינויים לא סדירים בשעות השינה (כמו בסופי שבוע או בעבודה במשמרות), עלולים להגביר את הסיכון להתקף מיגרנה.
חשוב לציין כי לא כל הטריגרים משפיעים על כל הסובלים ממיגרנה, וזיהוי הטריגרים האישיים באמצעות מעקב וניהול יומן כאב יכול להיות כלי חשוב במניעת התקפים.
איך מאבחנים מיגרנה?
אין בדיקה ספציפית אחת שיכולה לאבחן מיגרנה. האבחנה מתבססת בעיקר על הערכה קלינית מקיפה, הכוללת היסטוריה רפואית מפורטת ותיאור מדויק של התסמינים:
- בדיקה קלינית והיסטוריה רפואית: בשלב זה, הרופא ישאל שאלות מפורטות על מאפייני כאבי הראש (תדירות, עוצמה, משך, מיקום, אופי הכאב), התסמינים הנלווים (בחילות, הקאות, רגישות לאור ולרעש), גורמים מעוררים (טריגרים), תגובה לטיפולים קודמים והיסטוריה משפחתית של מיגרנה או כאבי ראש אחרים. חשוב להיות מדויקים ככל האפשר בתיאור התסמינים כדי לסייע לרופא להגיע לאבחנה נכונה.
- בדיקות נוירולוגיות: הרופא עשוי לבצע בדיקה נוירולוגית יסודית כדי לשלול מצבים רפואיים אחרים שיכולים לגרום לכאבי ראש. בדיקה זו כוללת הערכה של תפקוד מערכת העצבים, כגון בדיקת כוח שרירים, רפלקסים, תחושה, קואורדינציה, הליכה, ראייה ותפקוד קוגניטיבי. ברוב המקרים של מיגרנה, הבדיקה הנוירולוגית תהיה תקינה בין התקפים.
- שימוש ביומני כאב: ניהול יומן כאב מפורט הוא כלי חשוב ביותר באבחון ובניהול מיגרנה. המטופל מתבקש לתעד ביומן את תאריך ההתקף, משכו, עוצמת הכאב, התסמינים הנלווים, תרופות שנלקחו והשפעתן, וכן גורמים אפשריים שעשויים היו לעורר את ההתקף (טריגרים). יומן כאב מסייע לרופא לקבל תמונה ברורה יותר של דפוס ההתקפים, לזהות טריגרים אישיים ולעקוב אחר יעילות הטיפול.
במקרים מסוימים, כאשר ישנם תסמינים לא טיפוסיים או חשד למצב רפואי אחר, הרופא עשוי להמליץ על בדיקות הדמיה של המוח, כגון CT או MRI, כדי לשלול בעיות מבניות. עם זאת, ברוב המקרים של מיגרנה, בדיקות הדמיה אינן נחוצות לצורך האבחנה.
כיצד ניתן לטפל במיגרנה
הטיפול במיגרנה מתחלק לשני סוגים עיקריים: טיפול אקוטי, שמטרתו להקל על התסמינים בזמן התקף, וטיפול מניעתי, שמטרתו להפחית את תדירות ועוצמת ההתקפים.
- טיפול אקוטי (בזמן התקף): מטרת הטיפול האקוטי היא להקל במהירות וביעילות על כאב הראש והתסמינים הנלווים, ובכך לשפר את יכולת התפקוד במהלך ההתקף. אפשרויות הטיפול כוללות:
- משככי כאבים: תרופות ללא מרשם כמו פרצטמול (אקמול) או תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות (NSAIDs) כגון איבופרופן (אדביל, נורופן) או נפרוקסן (נרוסין) יכולות להיות יעילות בהקלה על מיגרנות קלות עד בינוניות, במיוחד אם הן נלקחות בשלב מוקדם של ההתקף.
- טריפטנים: אלו הן תרופות מרשם ספציפיות לטיפול במיגרנה. הן פועלות על ידי היצרות כלי דם במוח וחסימת שחרור של חומרים דלקתיים ועצביים המעורבים בהתפתחות מיגרנה. טריפטנים נחשבים יעילים מאוד לטיפול במיגרנות בינוניות עד חמורות. דוגמאות כוללות סומטריפטן (אימיגרן), ריזטריפטן (ריזלט), זולמיטריפטן (זומיג) ואחרים.
- ארגוטמינים: קבוצת תרופות ותיקה יותר לטיפול במיגרנה, הפועלת גם על כלי הדם. השימוש בהן פחות נפוץ כיום עקב תופעות לוואי אפשריות וזמינותן של תרופות יעילות ובטוחות יותר.
- תרופות נגד בחילות (אנטי-אמטיות): תרופות אלו ניתנות להקלה על בחילות והקאות המלוות התקפי מיגרנה. הן יכולות גם לשפר את ספיגת משככי הכאבים הניטלים דרך הפה.
- טיפול מניעתי: טיפול מניעתי נשקל כאשר התקפי המיגרנה תכופים (לרוב יותר מ-4 התקפים בחודש), חמורים, ממושכים או גורמים לפגיעה משמעותית באיכות החיים, או כאשר טיפול אקוטי אינו יעיל מספיק או גורם לתופעות לוואי בלתי נסבלות. מטרת הטיפול המניעתי היא להפחית את תדירות, עוצמה ומשך ההתקפים. תרופות מקבוצות שונות משמשות לטיפול מניעתי, ביניהן:
- תרופות נוגדות דיכאון: תרופות מסוימות מקבוצת הטריציקליים (כגון אמיטריפטילין) ומקבוצת ה-SNRI (כגון ונלפקסין) הראו יעילות במניעת מיגרנות.
- חוסמי בטא: תרופות אלו, המשמשות במקור לטיפול בלחץ דם גבוה ובמחלות לב, יכולות גם לסייע במניעת מיגרנות בחלק מהאנשים. דוגמאות כוללות פרופרנולול ומטופרולול.
- תרופות נוגדות פרכוסים: תרופות מסוימות מקבוצה זו, כגון טופירמאט וחומצה ולפרואית, נמצאו יעילות במניעת מיגרנות.
- חוסמי תעלות סידן: תרופות כגון פלונאריזין יכולות לשמש למניעת מיגרנות.
- טיפולים ביולוגיים (נוגדנים מונוקלונליים): מדובר בקבוצת תרופות חדשה יחסית שפותחה במיוחד למניעת מיגרנה. תרופות אלו מכוונות לחלבון ספציפי (CGRP או הקולטן שלו) המעורב בהתפתחות מיגרנה. הן ניתנות בזריקה חודשית או רבעונית והראו יעילות גבוהה עם פרופיל בטיחות טוב.
- טיפולים אלטרנטיביים: חלק מהאנשים הסובלים ממיגרנה מדווחים על הקלה באמצעות טיפולים אלטרנטיביים שונים, כגון ביופידבק (טכניקה ללימוד שליטה בתגובות פיזיולוגיות), דיקור סיני, תוספי תזונה מסוימים (כגון מגנזיום, ריבופלבין וקו-אנזים Q10) וטכניקות הרפיה שונות. עם זאת, יעילותם של טיפולים אלה עדיין נחקרת, וברוב המקרים מומלץ לשלב אותם כטיפול תומך ולא כטיפול עיקרי.
התאמת הטיפול האקוטי והמניעתי היא אישית ותלויה בתדירות, עוצמה וחומרת ההתקפים, תסמינים נלווים, מצב בריאותי כללי ותגובה לטיפולים קודמים. חשוב להתייעץ עם רופא נוירולוג המתמחה בטיפול בכאבי ראש כדי לקבל תוכנית טיפול מותאמת אישית.
איך ניתן למנוע מיגרנה?
אסטרטגיות מניעה הן מרכיב חשוב בניהול מיגרנה, במיוחד עבור אנשים הסובלים מהתקפים תכופים או חמורים. מטרתן היא להפחית את תדירות, עוצמה ומשך ההתקפים, ולשפר את איכות החיים. הגישה המניעתית כוללת מספר מרכיבים:
- זיהוי והמנעות מטריגרים: אחד הצעדים הראשונים והחשובים ביותר במניעת מיגרנה הוא זיהוי הטריגרים האישיים הגורמים להתקפים. ניהול יומן כאב מפורט יכול לסייע בזיהוי הקשר בין גורמים שונים (כגון מזונות מסוימים, שינויים במזג האוויר, מצבי סטרס) לבין הופעת המיגרנה. לאחר זיהוי הטריגרים, מומלץ לנסות להימנע מהם ככל האפשר.
- שמירה על שגרת שינה ותזונה: הקפדה על שעות שינה קבועות ומספקות (בסביבות 7-8 שעות שינה בלילה) יכולה לסייע במניעת מיגרנות הנגרמות כתוצאה מהפרעות שינה. כמו כן, חשוב לאכול ארוחות סדירות ולא לדלג על ארוחות, ולשמור על תזונה מאוזנת. הימנעות מצריכה מופרזת או הפסקה פתאומית של קפאין, כמו גם ממאכלים ומשקאות הידועים כטריגרים אישיים, יכולה להיות מועילה.
- פעילות גופנית סדירה: פעילות גופנית סדירה בעצימות מתונה יכולה להפחית את תדירות ועוצמת המיגרנות. מומלץ לבחור בפעילויות מהנות ולבצע אותן באופן קבוע, תוך הימנעות ממאמץ פיזי קיצוני שעלול לעורר התקף.
- ניהול מתחים: מתח נפשי הוא טריגר שכיח למיגרנה. לכן, למידת טכניקות יעילות לניהול סטרס יכולה להיות כלי חשוב במניעה. טכניקות אלה יכולות לכלול מדיטציה, יוגה, נשימות עמוקות, הרפיה מתקדמת של השרירים, ביופידבק או פעילויות פנאי מהנות. חשוב למצוא את השיטות המתאימות ביותר עבור כל אדם ולשלב אותן בשגרת היומיום.
בנוסף לאמצעים אלה, קיימים גם טיפולים תרופתיים מניעתיים, אשר ניתנים במרשם רופא ויכולים לסייע משמעותית בהפחתת תדירות ועוצמת ההתקפים עבור אנשים הסובלים ממיגרנה כרונית או תכופה. שילוב של שינויים באורח החיים וטיפול תרופתי מניעתי, בהתאם להמלצת הרופא, יכול להוביל לשיפור משמעותי באיכות החיים של הסובלים ממיגרנה.
מיגרנה בהריון
ההריון מביא עמו שינויים הורמונליים משמעותיים שיכולים להשפיע באופן שונה על מיגרנות אצל נשים הסובלות מהן.
השפעת ההריון על תדירות ועוצמת ההתקפים: אצל נשים רבות הסובלות ממיגרנות, במיוחד אלו הקשורות לשינויים הורמונליים במחזור החודשי, חלה הקלה משמעותית בתדירות ובעוצמת התקפי המיגרנה במהלך ההריון, בעיקר בשליש השני והשלישי. רמות האסטרוגן הגבוהות והיציבות יחסית בתקופה זו עשויות להיות הסיבה לכך. עם זאת, אצל חלק קטן מהנשים, המיגרנות עלולות להחמיר במהלך ההיריון, ובמקרים נדירים אף להופיע לראשונה. חשוב לעקוב אחר תדירות ועוצמת ההתקפים ולדווח לרופא המטפל על כל שינוי.
טיפולים בטוחים במהלך ההריון: הטיפול במיגרנה במהלך ההריון מצריך זהירות מיוחדת בשל השפעת התרופות על העובר המתפתח. הגישה הטיפולית מתמקדת לרוב בשימוש באמצעים לא תרופתיים במידת האפשר. אמצעים אלה יכולים לכלול מנוחה בחדר חשוך ושקט, קומפרסים קרים או חמים על הראש והצוואר, וטכניקות הרפיה.
במקרים בהם יש צורך בטיפול תרופתי, קיימות מספר תרופות שנחשבות בטוחות יחסית לשימוש במהלך ההריון במינון נמוך ובאישור רופא. בין משככי הכאבים המותרים לשימוש ניתן למנות פרצטמול (אקמול). השימוש בתרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות (NSAIDs) מוגבל יותר, במיוחד בשליש השלישי של ההריון.
טריפטנים, שהן תרופות מרשם יעילות לטיפול במיגרנה, נחשבות בדרך כלל לבטוחות בשימוש מוגבל במהלך ההריון, אך יש להתייעץ עם רופא לפני השימוש בהן. ארגוטמינים אסורים לשימוש בהריון.
במקרים של מיגרנות קשות במיוחד בהריון, ייתכן שיהיה צורך בטיפול תרופתי מניעתי. הבחירה בתרופה המניעתית תיעשה על ידי הרופא המטפל תוך שקילת התועלת מול הסיכון לעובר.
חשוב מאוד שנשים בהריון הסובלות ממיגרנה תהיינה במעקב רפואי קבוע ותקבלנה הנחיות טיפוליות מותאמות אישית מהרופא המטפל, תוך התחשבות בשלב ההריון ובחומרת ההתקפים. אין ליטול תרופות כלשהן ללא התייעצות עם רופא במהלך ההריון.
מתי לפנות לרופא?
חשוב להיות במעקב רפואי אם אתם סובלים ממיגרנה. פנייה לרופא מומלצת במקרים הבאים:
- התקפים תכופים או חמורים: אם תדירות התקפי המיגרנה עולה באופן משמעותי, או אם עוצמת הכאב והתסמינים הנלווים חמורה ומפריעה באופן משמעותי לתפקוד היומיומי ולאיכות החיים.
- שינויים בתסמינים הקיימים: אם חלים שינויים באופי, במיקום או במשך כאב הראש המיגרנוטי הרגיל שלכם, או אם מופיעים תסמינים נלווים חדשים או שונים מהרגיל.
- תסמינים נוירולוגיים חדשים: הופעה של תסמינים נוירולוגיים חדשים שלא חוויתם בעבר במהלך התקף מיגרנה, כגון חולשה בצד אחד של הגוף, קושי בדיבור, הפרעות ראייה חריפות או שינויים בתחושה. תסמינים אלה עלולים להצביע על מצב רפואי אחר הדורש בירור.
בנוסף למקרים אלה, מומלץ לפנות לרופא גם אם הטיפול העצמי בתרופות ללא מרשם אינו מקל על ההתקפים, או אם אתם שוקלים להתחיל טיפול מניעתי. נשים בהריון הסובלות ממיגרנה צריכות להיות במעקב רפואי קבוע ולקבל הנחיות טיפוליות מותאמות אישית. אל תהססו לפנות לייעוץ רפואי כדי לקבל אבחון מדויק ותוכנית טיפול מתאימה לצרכים האישיים שלכם.